Traducción libre de una sección del
Libro de la educación
16. No quebrar un hueso de la ofrenda de Pesaj
[…] Sabe, que el hombre es afectado por sus acciones, y su corazón y sus pensamientos siempre [van] tras las acciones con las cuales está ocupado, buenas o malas, y aún un malvado absoluto en su corazón, cuyos pensamientos son solamente negativos todo el día, si se inspira y pone sus esfuerzos y trabajo en forma constante en la Torá y las Mitzvot, aún sin ser su intención en aras del cielo, inmediatamente tenderá hacia el bien, y con el tiempo actuará en aras del cielo, y con la fuerza de sus acciones matará a su inclinación al mal, porque tras las acciones se proyectan los corazones.
Y aún si es un justo completo, y su corazón es recto e íntegro, desea la Torá y las Mitzvot, si siempre va a ocuparse de cosas vanas, como si dijésemos, por ejemplo, que el rey lo forzó a dedicarse a un empleo malo, realmente, si toda su ocupación todo el día es en ese empleo, se transformará, con el tiempo, de la rectitud de su corazón, a ser malo completo, porque es sabido y es verdad que toda persona es afectada de acuerdo a sus acciones, como mencionamos.
Por eso dijeron nuestros sabios, de bendita memoria (Talmud Macot, 23b) “Di-s quiso hacer meritorios al pueblo de Israel, por eso aumentó la Torá y las Mitzvot”, para vincular con ellas (la Torá y las Mitzvot) todos nuestros pensamientos, y que sean en ellas todas nuestras ocupaciones, para nuestro beneficio final. Porque por causa de las buenas acciones, nosotros somos afectados para ser buenos y refinados por siempre. Y nuestros sabios, de bendita memoria, indicaron esta idea (Talmud Menajot 43b) diciendo: “Todo el que tiene una Mezuzá en su puerta y un Tzitzit en su ropa y Tefilín en su cabeza, tiene prometido que no pecará”, porque esas son Mitzvot (preceptos) constantes, y es afectado por ellos siempre.
ספר החינוך
טז. שלא לשבר עצם מן הפסח.
[…] דע, כי האדם נפעל כפי פעלותיו, ולבו וכל מחשבתיו תמיד אחר מעשיו שהוא עוסק בהם אם טוב ואם רע, ואפילו רשע גמור בלבבו וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, אם יערה רוחו וישים השתדלותו ועסקו בהתמדה בתורה ובמצות, ואפילו שלא לשם שמים, מיד ינטה אל הטוב, ומתוך שלא לשמה בא לשמה, ובכח מעשיו ימית היצר הרע, כי אחרי הפעלות נמשכים הלבבות.
ואפילו אם יהיה אדם צדיק גמור ולבבו ישר ותמים, חפץ בתורה ובמצות, אם יעסק תמיד בדברים של דפי, כאלו תאמר דרך משל שהכריחו המלך ומנהו באמנות רעה, באמת אם כל עסקו תמיד כל היום באותו אמנות, ישוב לזמן מן הזמנים מצדקת לבו להיות רשע גמור, כי ידוע הדבר ואמת שכל האדם נפעל כפי פעלותיו, כמו שאמרנו.
ועל כן אמרו חכמים ז''ל (מכות כג, ב) רצה הקב''ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות, כדי להתפיס בהן כל מחשבותינו ולהיות בהן כל עסקינו להטיב לנו באחריתנו. כי מתוך הפעלות הטובות אנחנו נפעלים להיות טובים וזוכים לחיי עד. ורמזו ז''ל על זה (מנחות מג, ב), באמרם כל מי שיש לו מזוזה בפתחו וציצית בבגדו ותפלין בראשו, מבטח לו שלא יחטא, לפי שאלו מצות תמידיות, ונפעל בהן תמיד.